בישראל מעודדים הפלת עוברים לא "מושלמים"

ראשי >כתבות בעיתונות>בישראל מעודדים הפלת עוברים לא "מושלמים"
מאת: תמרה טראובמן - הארץ

הרופא החליק את מכשיר האולטרה סאונד בתנועות מעגליות על בטנה של נ"כ. הוא פיטפט בעליצות, היא מספרת, ותיאר את העובר הגדל ברחמה. "הנה העיניים. ואת רואה, זה הלב, יפה, יפה". ואז הוא השתתק. "אהממממ, יש בעיה", הוא מלמל בשקט. נ', תל אביבית בת 27 העתידה להיות אמא לראשונה בחייה, הרגישה משותקת. "כאילו כל הפחדים שכל השבועות האלה שיכנעתי את עצמי שנובעים רק מחרדה אישית שלי פתאום באמת מתגשמים", היא מתארת. ואז הסביר הרופא מהי הבעיה שאבחן: "זה בן, אבל הפין שלו מאוד קטן".

אחרי בדיקה חוזרת התקשה הרופא להגיע לדיאגנוזה חותכת. נ': "אחר כך הוא אמר שאולי זאת בת, בסוף הוא הגיע למסקנה שזה זכר. הוא אמר שלא נראה שזה קשור למחלה, אבל המליץ, ליתר ביטחון, להפסיק את ההריון. מה שהוא אמר לי בעצם זה להפיל את התינוק רק בגלל שיש לו פין קטן". כרגע נ' עוד בראשית הריונה ועודנה מתלבטת אם להפיל.

"פין קטן" הוא רק אחת הסיבות שבגללן מציעים רופאים בישראל לאמהות להיפטר מהעוברים שלהן, והם מציעים זאת ליותר מעשר נשים ביום בממוצע. לפי נתוני משרד הבריאות מבוצעות מדי שנה בישראל כ-3,400 הפסקות הריון בגלל מום גופני בעובר, שהן כחמישית מכלל ההפלות הנעשות במסגרת החוק. ב-1997 נעשו 2,800 הפלות בגלל מום גופני של העובר. ב-2002 כבר עלה מספרן ל-3,396, עליה של כ-20% תוך חמש שנים.

האינפלציה בהפסקות הריון בגלל מום בישראל היא תולדה של מגוון בדיקות ההריון העצום המוצע כיום בבתי החולים, החל מבדיקות למחלות קשות שגורמות סבל ומוות בינקות, כמו טיי-זקס, דרך מחלות שיש להן טיפול מתקדם כמו גושה וסיסטיק פיברוזיס (אפילו עד גיל 40), ועד בדיקות מצבים שאולי לא ניתן כלל להגדירם כמחלה, כמו שפה שסועה ועקרות (לטענת כמה גנטיקאים, בדרך גם נמצאות בדיקות לנטייה לאלכוהוליזם וסכיזופרניה). עם שלל הטכנולוגיות הגנטיות שמתפתחות בקצב מהיר, מעולם לא היתה התשוקה להשגת "תינוק מושלם" קרובה יותר למימוש - ובישראל במיוחד.
 
גישה מתירנית ומתקדמת או רצחנית וסלקטיבית?
"במדינת ישראל נעשות יותר בדיקות הריון מכל מקום אחר בעולם המערבי, ובדיקות גנטיות שלא נעשות בשום מקום אחר. בהתאם לנקודת מבטו של הפרשן, ניתן להגדיר את הגישה ששלטת פה כמתירנית ומתקדמת, או כרצחנית וסלקטיבית בצורה מבהילה", אומרת יעל השילוני-דולב, שגמרה באחרונה מחקר רחב היקף וראשון מסוגו בנושא.

עד כמה המתירנות וההתקדמות מובילות בארץ לסלקטיביות מבהילה, ניתן ללמוד מהשוואה שמצטטת השילוני-דולב בין תפישת עולמם של היועצים הגנטיים הישראלים לעמיתיהם בגרמניה ובארה"ב (לפי מחקר שערכה החוקרת האמריקאית ד"ר דורותי ורץ). באילו מקרים ידגישו היועצים הגנטיים את ההיבטים השליליים של מחלה, כדי שזוג יירתע ויעדיף להפסיק את ההריון בלי שהיועץ יציע זאת ישירות? במקרה של עובר שאובחן עם תסמונת דאון, למשל, אמרו 13% מהיועצים האמריקאים שינסו להשפיע על ההורים להפסיק את ההריון, לעומת 23% מהגרמנים - ו-73% מהישראלים. ועל השאלה מה יעשו במקרה שיוכלו לאבחן עובר בעל סיכוי גבוה להתמכר לאכוהול, אמרו 10% מהיועצים האמריקאים שיעודדו הפלה, לעומת 3% מהגרמנים - ו-43% מהישראלים.

המחקר של השילוני-דולב נעשה במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בסוציולוגיה, בהנחיית פרופ' יהודה שנהב ופרופ' חיים חזן מאוניברסיטת תל אביב. היא לא הסתפקה בבדיקת המצב בישראל והשוותה את השימוש בטכנולוגיות גנטיות בהריון לגרמניה. ההשוואה, היא אומרת, איפשרה לפתוח חרך הצצה אל עבר המדרון האתי החלקלק הנפרש באמצעות חידושים גנטיים. למותר לציין מה נמצא בסופו של מדרון זה, אבל השילוני-דולב ממהרת להבהיר: "זו לא השבחת גזע, בשום פנים ואופן לא. חשוב להפריד בין מניעים אישיים ומשפחתיים לבין המניעים של המדינה. כאשר הורים מחליטים להפסיק הריון רצוי הם בטח לא עושים את זה מתוך מחשבה על הגזע היהודי. גם בהקשר של המדינה לא צריך להגיע לטרמינולוגיה הבעייתית הזאת. עוד הרבה לפני זה אפשר לראות, למשל, שזה פשוט זול למדינה".

גרמניה וישראל התבררו כתמונות ראי הופכיות, שתי חברות קיצוניות. אחת, הישראלית, חסרת סובלנות לנכים ומעודדת הפלה במקרה של הסיכוי הקטן ביותר למום גנטי; האחרת, הגרמנית, כמו מתעקשת לקבל לתוכה אנשים עם מוגבלויות. שעה שבישראל יש לא מעט שמסתכלים על אשה שלא הולכת לבדיקות ההריון המקובלות כעל פרימיטיבית, ועל אשה שלא רוצה להפיל עובר עם פגם כעל "משוגעת" - בגרמניה כלל לא נהוגות מרבית הבדיקות הקיימות אצלנו. עצם ביצוען טעון בבעייתיות מוסרית, והרופאים הגרמנים מתייחסים בהערצה לנשים שיולדות תינוקות עם פגמים מולדים.
 
הצקדנות הגרמנית - ריאקציה לזוועות העבר
השילוני-דולב ערכה סקר בקרב 295 יועצים גנטיים בישראל ובגרמניה. 13% מהישראלים הסכימו ש"מטרת הייעוץ הגנטי היא להפחית את מספר הגנים הרעים באוכלוסייה". בגרמניה אף לא אחד מהרופאים הסכים עם טענה זו, שכמו נלקחה היישר מדפיהן של תורות להשבחת גזע. 61% מהיועצים הגנטיים בגרמניה סברו ש"הנכים מעשירים את החברה"; בישראל רק 40%.

כך הציגה יועצת גנטית, העובדת ביחידה גנטית של אחד מבתי החולים הגדולים בישראל, את עבודתה בפני השילוני-דולב: "מטרת הייעוץ הגנטי היא למנוע לידת ילדים עם מומים מולדים, אם זה מה שההורים בוחרים. כיצד אנחנו עושים זאת? על ידי הפלות. ישר מהתחלה תפקידנו הוא להוביל אנשים להפלות. זה עשוי להישמע אכזרי, אבל זה הג'וב שלנו, מעצם הגדרתו. אם אני מתנגדת להפלות, או שאכפת לי יותר מדי מהעובר, לא הייתי יכולה לבצע את העבודה הזאת. בכל אופן, אני חושבת שעדיף לעובר שלא ייוולד עם מחלה גנטית".

"בגרמניה", אומרת השילוני-דולב, "המדינה, ובעיקר הממסד הרפואי, מגבילים מאוד את השימוש בגנטיקה ופריון. בישראל, באופן כללי, היועצים לא מאמינים בלקיחת שום סיכון. הבדיקות הגנטיות מעודדות על ידי המדינה והמערכת הרפואית".

"זו מסקנה פרובוקטיבית מתבקשת אבל לא נכונה. אצל הגרמנים יש ריאקציה חריפה לזוועות העבר, שמובילה אותם לצדקנות ששמה את הדגש על הטוב החברתי הכללי ולא על הפרט והמשפחה. בצורתה הקיצונית, גישה כזאת מאוד בעייתית. הגישה הגרמנית לוקה ברומנטיזציה ואידיאליזם נוקשה, שמתעלם מהרמה האמיתית של חיי האדם ודבק בעקרונות מופשטים שנשמעים נורא צודקים. אבל החיים הרבה יותר מורכבים מעקרון שנשמע צודק".

להשילוני-דולב חשוב שהדברים לא יוצגו ככתב אשמה נגד היועצים הגנטיים הישראלים. התופעה, לדבריה, הרבה יותר רחבה. הגנטיקאים משקפים תפישת עולם שלמה שלעיצובה שותפים המסורת היהודית, הממסד הרפואי והממסד המשפטי, תפישה שהפכה את ישראל למובילה בעידוד להפלות סלקטיביות.

"יש הבדל אדיר בקרב היועצים הגנטיים, בינם לבין עצמם", היא אומרת. "אחד היועצים בישראל אמר לי: 'אני לא חושב שאנשים כמוני וכמוך צריכים לממן את הילדים המפגרים שייוולדו לדתיים. אם הם רוצים ללדת אותם, שיממנו אותם'. זאת עמדה מאוד לא מקובלת בעולם המערבי ושאותי אישית מזעזעת. הוא הצדיק את זה באומרו שהוא רופא ילדים ואין סבל יותר נורא מלראות ילד שמבקש את מותו או הורים שמבקשים לא לטפל בילד. אבל היתה גם יועצת גנטית, שהיתה אחת הכי פחות 'רצחניות', שאמרה שהסיבה לכך היא בדיוק זה שהיא רופאת ילדים ויודעת כמה ערך ומשמעות יש לילדים חולים רבים, וכמה לא בקלות אפשר להגיד שהילדים האלה לא רצויים".
 
"היה צריך להרוג אותם לפני שהם נולדו"
שלא במפתיע גילתה השילוני-דולב ששם המשחק, אחד מהם לפחות, הוא כסף. אינטרסים כלכליים הם מהגורמים הראשיים המקדמים את השימוש בבדיקות בישראל. "המכונים הגנטיים הגדולים מרוויחים הרבה כסף על כל בדיקה גנטית, ויש פה אינטרס כספי מובהק".

כפי שבגרמניה המדינה אינה מממנת את הבדיקות הגנטיות, גם בישראל נמצאות רובן מחוץ לסל הבריאות. אך המשמעות של "מחוץ לסל הבריאות" שונה בתכלית בשתי המדינות. בעוד שטיפול שאינו ממומן על ידי המדינה נתפש בגרמניה כמשהו לא ממש חשוב, הרי שבישראל, עקב חדלונו של הסל, מקובל ואף רצוי להשתמש בטיפולים שנמצאים מחוצה לו. יועצים גרמנים סיפרו להשילוני-דולב שהם אפילו לא יציעו את הבדיקות למטופלות בגלל האווירה הכללית שמתנגדת לבדיקות ובגלל שהם ייחשדו בבצע כסף. "לפציינטים בגרמניה נראה מאוד מוזר שמציעים להם שירות שנמצא מחוץ לסל הבריאות".

בישראל המצב הפוך: המכונים הגנטיים מפרסמים את הבדיקות בכל אמצעי התקשורת, לשמחת כל הצדדים, נבדקים ובודקים גם יחד. "המכונים האלה מכניסים כסף גם למכון וגם לבית החולים. זה מאפשר להם להשיג תקציבי מחקר, להשיג עוד עובדים. יש לזה משמעות כלכלית אדירה". סל הבדיקות הגנטיות המקובל, הכולל שש בדיקות בסיסיות, עולה כ-1,400 שקל, אולם נשים ישראליות רבות עוברות יותר מעשר בדיקות גנטיות, לצד שלוש בדיקות אולטרה סאונד ל"סריקת מערכות" ובדיקת אולטרה סאונד ל"שקיפות עורפית" ובדיקת מי שפיר (לא רק בנות 35 ומעלה).

המסקנה המתבקשת מהמחקר פשוטה: ישראל מעודדת ילודה, אבל של ילדים בריאים. המדינה תעניק את כל המשאבים הדרושים לאשה כדי להפיל עובר בעל חריגות גנטית, אך לא תספק את הצרכים הבסיסיים הדרושים לאדם בעל מוגבלות לחיים בכבוד. "התפישה הרווחת היא שהיה צריך להרוג אותם לפני שהם נולדו", אומרת השילוני-דולב.

הסיבות ליחס הזה בישראל מתחילות כבר ביהדות, היא אומרת, שבה "יש סטריאוטיפיזציה מאוד שלילית של נכים. הנכים מוזכרים במצוות מסוימות כפגומים. אין שום גלוריפקציה של נכות. בנצרות זה ההיפך, בסבל יש משהו שמקרב אותך לאלוהים".

חייו של נכה נחשבים כה גרועים, היא מדגישה, עד שבית המשפט העליון החליט שמוטב כלל לא לחיותם. "בג"ץ בישראל קיבל ב-1985 את הטענה של 'הולדה בעוולה', לפיה אי-קיום עדיף על קיום בפגם או בחולי". מדובר בהורים שתבעו יועץ גנטי שנכשל לאבחן מום מולד בעובר וכתוצאה מכך נולד ילד שסבל מנכות קשה. "ניתן, כמו שעשו בבתי משפט אחרים בעולם, לפצות הורים וילדים על טעות באבחון רפואי בלי להגיע לטענה מרחיקת הלכת שבה בית המשפט העליון קובע שיש חיים שאינם ראויים לחיותם".

אין דיון מוסרי
גם הקלות שבה מתבצעות הפלות סלקטיביות בישראל מושפעת מהמסורת היהודית. "לפי היהדות, צובר העובר את מעמדו בהדרגה ובכל מקרה חיי האם קודמים לשלו. לעומת זאת לפי העמדה הקתולית, מתחילים ה'חיים' ברגע ההפריה. במאבק הזכויות, העובר ואמו הם שווי ערך. אם יש סכנה לחיי האם והעובר יכול לחיות, חייו יהיו שווים לשלה".

סיבה אחרת לגישה הישראלית היא ההתלהבות שבה אנו מאמצים כל חידוש טכנולוגי. ישראל היא "חברה חובבת טכנולוגיה בצורה חריגה ובלתי ביקורתית בעליל", כהגדרתה של השילוני-דולב. כל התפתחות מדעית נתפשת באופן אוטומטי כ"התקדמות" וכמעט שלא נשמעים קולות ביקורתיים. לעומת זאת באירופה התפתח שיח ביקורתי כלפי המדע והרפואה, ובגרמניה בפרט יש חוסר אמון חריף במדע - פעם היה זה הפחד מפצצת האטום, היום זה הפחד מהנדסה גנטית.

איך מתבטא ההבדל הזה ביחס לעוברים?
"במדינת ישראל כמעט אין זכויות לעוברים. לעומת זאת בגרמניה יש חוקי הגנה דרקוניים וקיצוניים. החוק הגרמני מגן על העובר מרגע ההפריה, ואוסר על הרבה טכנולוגיות פריון חדישות בגלל המעמד והזכות להגנה המוענקים לדבר הפצפון הזה. במדינת ישראל לא מתייחסים לעובר בשום אופן כאל 'חיים'. בכלל מדינת ישראל מאוד לא ביקורתית ביחס לטכנולוגיות פריון. טיפולי הפריה ממומנים בלי סוף, ללא מחשבה על המחיר לבריאות האשה, או לעתידו של הילד".

היעדר הדיון המוסרי בחברה הישראלית, היא אומרת, "זה הדבר שהוא חמור ועצוב בעיני ואומר דברים מאוד קשים על היחס שלנו לחריגים, לנכים. מצד שני אני גם לא חושבת שהייתי מאחלת לעצמי לחיות בחברה שבה צריך ללדת ילדים חולים כדי שהאומה תהיה מוסרית יותר. האם יש שביל ביניים? אין על זה תשובה פשוטה, אבל ההתחלה היא שיהיה איזשהו דיון מוסרי ושנדע איפה אנחנו עומדים. וכשבחורה הולכת לייעוץ אולי יהיו לה קצת יותר כלים. למשל, בגרמניה נהוג להפנות אמהות שהילד שלהן הוא, נניח, חירש לקבוצות תמיכה ולארגונים לילדים מהסוג הזה. יש אפשרות לבחירה יותר מושכלת. ובישראל זה לא כל כך קורה.

"אני לא באה מעמדה מוסרנית", היא מסכמת. "אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון. אבל זה שבישראל השימוש בבדיקות הריון עובר בלי שום שאלה מוסרית, זה מה שמטריד אותי. יש פה אמון טוטאלי במדע מחד ומאידך חוסר קבלה של מוגבלויות, נכויות, ותפישה שהם עול על החברה וצריך להרוג אותם לפני שהם נולדים. לפני כמה שנים צבי ינאי אמר בתוכנית 'פופוליטיקה': 'המדינה צריכה לחייב הפלות של ילדים עם תסמונת דאון'. אני רק התחלתי אז את הדוקטורט. הייתי בטוחה שהארץ תרעש. חשבתי שלפחות הורים לילדים נכים יגידו משהו. לא היה כלום. זה עבר כאילו לא היה".
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

לקישורים נוספים...

חיפוש

לתמונות נוספות...